תום הילדות הוא ספר של חושים. בעזרת חוש הריח המושלם שלו, מסוגל פנחס לזהות בעיניים עצומות כל חפץ, אדם, בעל-חיים או צמח, גם כאלה המרוחקים ממנו עשרות קילומטרים - כמו זרזירים בדרכם מרוסיה, המאיימים לנגוס כל חלקה טובה בגנו. ריקי, לעומת זאת, מצטיינת בחוש הטעם שלה, ובכל פעם שאביה, הגסטרונום החובב, מבקש ממנה לעצום את עיניה ולהושיט את לשונה - כדי שיוכל להניח עליה מעדן חדש שלמד להכין - היא יודעת שהדבר שתיכף יתמוסס שם, על לשונה המושטת, עשוי לשלח ברקים של עונג, או להיפך, של כאב, בכל איברי גופה.

חושים חדים כל-כך אינם רק מעלה, הם גם סוג של נכות: הם הופכים את בעליהם לרגישים במיוחד, לקורבנות מועדים של אלה שחושיהם רגישים הרבה פחות. ואכן, גיבורי שלוש הנובלות המכונסות בספר זה, פנחס, ריקי, ושאול, מגיבים בעוצמה מפתיעה לחושניותו העזה, הבלתי-נסבלת, של עולמם: הם מתמוטטים, מתכנסים אל תוך עצמם, ולפעמים, כמו שאול, אפילו נעלמים לגמרי - עד שהסיפור שב ומוצא אותם, ואפילו משיב להם את חייהם שאבדו. רק את ילדותם הוא לא יכול להשיב להם, את השלמות והתום שחשפו אותם לאלימותו של העולם.