יוני ודני הם תאומים זהים שהופרדו זמן קצר אחר שנולדו, עד שפגישה מקרית איחדה אותם מחדש. סביב הגרעין הסיפורי הזה רוקם ערן בר-גיל רומן עמוק, סוחף, מלא רגש והשראה, הכתוב בעברית מוזיקלית להפליא ועוסק בכמה משאלות החיים היסודיות ביותר: בבדידות, במה שמסתתר מעבר לה, ובחלום האנושי העתיק לגלות את דמותך משתקפת מחוצה לך - באדם אחר, במוזיקה, ביצירת אמנות, באהבה.

לרגל עליית סדרת הטלוויזיה 'אמא ואבא'ז' מהדורה מחודשת עם פרקים חדשים! הם זוג נשוי למרות שמעולם לא התחתנו, שניהם גברים, וחיי הנישואים שלהם דומים להפליא לחיי נישואים כפי שהם מוכרים לכולנו – על הצדדים המרגשים, העצובים, השמחים, המתסכלים ובעיקר המצחיקים שלהם. שילוב ממכר של רומנטיקה והומור. ספר חובה לכל מי שיודע להעריך את הגיחוך, הטירוף והיופי שבחיי נישואים.

זהו אחד הבקרים המאושרים בחייו של הארכיאולוג מאיר הולצמן: הוא סיים לכתוב את ספרו, מחקר על מצודה צלבנית הממוקמת בין הכפר תל א-רחמה והתנחלות מעלה נביאים, וכדי למסור את כתב-היד להוצאה הוא יורד לתחנת המטרו של שכונת פלורנטין. הנסיעה ברכבת התחתית של תל-אביב פוערת תחתיו תהום של זכרונות מסויטים ומופלאים, שבכולם מככבת נערה -- לא בהכרח אותה נערה -- הלובשת מעילון אדום. האם תעלומת זהותה של הנערה קשורה לתסבוכת רומנטית, ארוטית, משפחתית או פוליטית? ייתכן שכל התשובות נכונות.

פסיונאריו הוא גבר של נשים רבות, אך לאחת מהן, האישה שאהבה סיפורים, תפקיד מכריע בעלילת חייו. כאשר היא נוטשת אותו לאנחות, הוא נסחף אל תוך מערבולת של ערגה, והסיפורים שהוא אורג למענה משתלטים על חייו. הרומן מוביל אותו מספרד של מלחמת האזרחים לבית משוגעים בישראל, ורק שם הוא מוצא מחדש את מעברי הגבול הנחוצים כל כך בין מציאות ובדיון, זעם פוליטי ותאוות חיים, טירוף ושפיות.

האחרון הוא הרומן שתמר גלבץ הספיקה להשלים ממש לפני מותה, מתוך ידיעה שזה הספר האחרון שתכתוב. מצד אחד אהבה גדולה, בלתי צפויה, מערבולת של רגשות סוערים, "רק אהבה, ענן של אהבה, שמיכת פוך של אהבה... אהבה בלי שום מסביב", ומצד שני מאבק בשובה של המחלה מתוך תשוקה אדירה לחיים, גם כאשר הם מציבים אתגרים קשים במיוחד, והתמודדות פקוחת עיניים עם מה שממתין מעבר להם.

הרומן השלישי של תמר גלבץ עוסק בסוגיות הקיום הגדולות: סקס, חיים, תשוקה וחרדת מוות. כמו בספריה הקודמים, היא צוללת לפרטי הפרטים הכי קטנים, הכי קטנוניים, הכי מדויקים, הכי מבעיתים ומצחיקים של הקיום האנושי.

מכתבים לפסיכולוג שלא יישלחו לעולם, המצטרפים ליומן-רומן מטלטל, מחלחל, מצחיק עד אימה. כל מטלה יומיומית הופכת לאתגר הרה גורל, וכל מגע אנושי לאירוע קוסמי. ספר עמוק, תזזיתי ושנון, שדווקא בזכות האירוניות המזוקקות שלו מצליח להתמודד עם רגשות סבוכים במיוחד: חרדה, אהבה, כעס, תאוות חיים ופחד מוות, והכל בעברית סמיכה, אנינה ומחשמלת, שטרם נכתבה כמוה.

זה סיפור פשוט. ומוכר. גבר עוזב אשה. וילדה. ובית. עשרים שנה יחד, והוא מודיע שהוא הולך. לא טוב לו איתה. ממש לא טוב לו. היא מנסה לעצור אותו. לחסום. היא מתחננת. ומתחנחנת. ומפצירה. ובוכה. ומשדלת. ומשתדלת. וכלום לא עוזר. לוטובלו שוכר לו דירה ועוקר אליה. היא נשארת לבד ולומדת להכיר את עצמה. ולומדת לחיות. בלעדיו. ומתעוררת לחיים.

געגועים לאהבת נעורים הנמסכים בגעגועים לנעוריה האבודים של הארץ הזאת, על מראותיה ושיריה, מלווים את גיבור הרומן, אלעד, בדרכו לפגישת מחזור של בני קיבוצו. אך פגישת המחזור שתחילתה בהבטחה גדולה מסתיימת ברעש אדמה, שגורם לארץ כולה להינתק מהשבר הסורי-אפריקאי ולצאת להפלגה מסתורית. יצירה מפתיעה שהופכת במהלכה מרומן אהבה ענוג לרומן אפוקליפטי רב-עוצמה.

יהיו מן הסתם לא מעט קוראים שיראו ברומן החדש של חגי דגן, 'למלך אין בית', גירסה ישראלית, יהודית ואינטליגנטית ל'צופן דה וינצ'י'. צריך לקרוא את ספרו של דגן כדי להבין את עומק ההבדל בין הספרים. במקום סידרת חידות על ההיסטוריה של האמנות והנצרות, נעזר דגן בשברי רמזים, חידות עבריות עתיקות, טקסטים יהודיים בדויים ואמיתיים, כדי לברוא בספרו מיתוס יהודי לאומי חליפי, הרלוונטי לישראל של ימינו.

באמצע המאה העשרים התיישבה חבורת אמנים בכפר ערבי נטוש על מורדות הכרמל. לימים הם הקימו גלריות ומוזיאון, יצרו אמנות ואומנות, וטיפחו את הכפר על בתיו. יותר מחצי מאה לאחר מכן נאלצו ידידיה ושלומי לנטוש את ביתם שבכפר האמנים בעקבות שריפה ענקית על הכרמל, והפכו לפליטים זמניים. כוחות הטבע המשתוללים הציבו להם מראה מחדדת, אולי עקומה, לסיפורו של הכפר ולסיפור הארץ כולה.