פדריקו גרסיה לורקה (1898-1936) הוא אחד המשוררים האהובים של ספרד ומן המחזאים הגדולים של המאה ה-20. יצירתו נערצת על-ידי רבים בשל עוצמת השפה הדימויית-המיתית והמוזיקליות שלה, ובשל המקוריות שבה מעלה לורקה את חוויות הכמיהה והצער האנושי, את הפער בין התשוקה לבין מימושה, את המגבלות שמכתיב הגורל -- לעיתים קרובות בדמות החברה ומוסכמותיה.

יצירתו רב-מישורית: היא קשורה בהווי מקומי ובזמן, אך מתעלה לדרגה אוניברסלית בזכות חדירתו אל מעמקי נפש האדם ובכוח השפה הסוגסטיבית והמסתורין הנוכחים בכל יצירתו. למרות מותו הטרגי בגיל שלושים ושמונה בלבד, כאחד הקורבנות הראשונים של מלחמת האזרחים בספרד, הותיר אחריו יצירה שופעת של שירה, דראמה והרצאות, עיבודים מוזיקליים וציורים לצד ריאיונות ושיחות מרתקים - מעיין שופע המדהים ברעננותו ומשמש מקור השראה שאיננו כלה ליוצרים בכל התחומים.