|
התרבות העברית
(דברים ביום עיון לסטודנטים)
הַתַּרְבּוּת הָעִבְרִית
דּוֹמָה לִשְׁתֵּי אֲחָיוֹת
בְּנוֹת טוֹבִים,
שְׁתֵּיהֶן נְשׂוּאוֹת
לִבְנֵי חַיִל,
קְצִינֵי קֶבַע,
הָאַחַת לְפִּינְקִי
וְהַשְּׁנִיָּה לְבּוּגִי.
בַּבֹּקֶר מַשְׁכִּימִים
פִּינְקִי וּבּוּגִי,
זֶה מִתְרוֹצֵץ
עִם פְּלֻגּוֹת שִׁרְיוֹנָיו,
זוֹרֵעַ הֶרֶג
בְּמִשְׁכְּנוֹת הָעֹנִי
וּמַחְרִיב בָּתִּים
עַל יֶלֶד וְזָקֵן,
וְזֶה מֵצִיץ
מִבַּעַד לְמִשְׁקָפָיו
וּבְכֹבֶד רֹאשׁ
שָׂם לִמְשִׁסָּה כְּפָרִים
שֶׁמַּטָּעִים לִבְלְבוּ בָּהֶם
וְהוֹפֵךְ עָרִים
לְמַחֲנוֹת רִכּוּז.
מִמֶּרְחַק עֶשְׂרִים ק"מ
לֹא נִשְׁמָע אֶלָּא
זִמְזוּם הַמַּמְטֵרָה,
הַסְּפָרִים הֻחְזְרוּ
לַעֲמֹד בָּאָרוֹן
בַּחֲלִיפוֹתֵיהֶם הַנָּאוֹת,
וּשְׁתֵּי הָאֲחָיוֹת
מִתְפַּנּוֹת לְמַתְכּוֹנֵיהֶן
וְנִגָּשׁוֹת לְבַשֵּׁל,
זוֹ גּוּלָשׁ לְבּוּגִי,
וְזוֹ פַּסְטָה לְפִּינְקִי.
שמש שמש
שֶׁמֶשׁ שֶׁמֶשׁ
אֵיךְ אַתְּ מְאִירָה
וּבָאָרֶץ חֹשֶךְ?
אֵיךְ לָרָאשִׁים לֹא חוֹדֵר
פֶּתֶק אוֹר
וְאֵין קֶרֶן
בְּחַדְרֵי הַלְּבָבוֹת?
וְאֵיךְ נָגְהֵךְ
נִשְׁפָּךְ חִנָּם
לַחַיָּלִים וְלַשּׁוֹדְדִים
אֶת הָאֲדָמָה
בְּבִּידוּ, בְּבּוּדְרוּס, בְּבִּילְעִין?
אֵיךְ פָּנָסֵךְ
מַנְהִיר אֶת הַדֶּרֶךְ
לְמַכֵּי הַזְּקֵנִים
וּלְמַרְעִילֵי הַבְּאֵרוֹת?
שֶׁמֶשׁ שֶׁמֶשׁ
כַּנִּרְאֶה אֵינֵךְ שֶׁמֶשׁ
אֶלָּא גּוּשׁ צוֹאָה
חיפושית זבל
רָאִיתָ פַּעַם חִפּוּשִׁית זֶבֶל?
כָּךְ בַּעֲלֵי הַמִּשְׂרוֹת הָאֵלֶּה
וּבַעֲלֵי הַדְּרָגוֹת הָאֵלֶּה
מְגַלְגְּלִים אוֹתָנוּ,
וְדַעְתָּם זְחוּחָה
כְּכָל שֶׁגָּדֵל כַּדּוּר הַדֹּמֶן
הַמַּצְחִין הַזֶּה
שֶׁאֵלָיו הִתְגַּלְגַּלְנוּ.
אֲבָל גְּבוּלוֹת הַדִּמּוּי
הֵם חֲצַר הָרֶפֶת,
וְדַי בִּפְסִיעָה אַחַת
שֶׁנֵּצֵא מִמֶּנָּה,
נִרְחַץ אֶת יָדֵינוּ
שֶׁתִּהְיֶינָה רְאוּיוֹת
לְמַעֲשִׂים טוֹבִים.
נְנַקֶּה אֶת שְׂפָתֵינוּ
מֵהַגֹּעַל הַזֶּה
וְנָבִיא אֲלֵיהֶן
אֶת אֲפַרְסְקֵי הַמִּלִּים.
|
|