|
ביקורות וקישורים
"השלד הפסיכולוגי המוצפן מתחת לבשר הדשן של הסיפורים מפעיל את הקורא, מעורר אותו להדליק את הרנטגן הרדום בו, ושכל כך מעט סופרים יודעים להפעיל אותו. כך הקריאה הופכת לפענוח מלהיב של חידה."
אריק גלסנר, ספרות וספרים, מעריב 15.2.08
"שלושים שנה מאז ראה אור 'זכרון דברים' של יעקב שבתאי מביאה לנו (מאיה) ערד גירסה משלה לשבר הציוני-קיומי שמחלק את חיינו. אותו נוף עירוני מכוער, אותה תחושת מועקה של בדידות וחוסר טעם, אותם גיבורים הזועקים את ייאושם באלם קול, אותם יחסים תפלים ומדכאים בין דורות... ערד מפליאה לנסח טקסט נדיר בפרטיו, ביופיו ובייאוש העולה ממנו, על הפצע הנוראי שנושאים הורים ובנים. כבר הרבה זמן לא נתקלתי בטקסט כל כך צלול, מדוד, מדוייק וקשוב אל המציאות, שעם זאת מנסח אמירה קיומית וניהיליסטית חובקת כל."
יעל ישראל, טיים אאוט תל אביב
"בעוד שנים לא רבות, כשיצירתה של מאיה ערד תיבחן בעבודות אקדמיות ארוכות מספריה שלה, יהיו מי שיסמנו את 'תמונות משפחה' כספר שבו עברה לשחק במגרש של הגדולים... שלוש הנובלות, שבכולן עומדות ברקע משפחות מפורקות ומניעות את העלילה, הן גם שלושה מופעים מעוררי הערכה של ויתור: על מבנים מהודקים ומתחכמים לטובת התעניינות בדמויות, על ברק לשוני לטובת יצירת לשון משכנעת ומדוייקת של דמויות, על הצורך להפיק מהקורא קריאות התפעלות לטובת התאהבות בסיפור. הוויתורים האלה הם תעודת בגרות לסופרת ועונג מתמשך לקוראיה... גם כתיבה סנטימנטלית יכולה לעיתים לרגש, כשהיא במינון הנכון. ובשלוש הנובלות האלה ערד מתגלה, בפשטות, כאמנית של ויתור ומינון."
אריאנה מלמד, ידיעות אחרונות
"התא המשפחתי שמציגה ערד הוא תמיד מפורק, שבור, מאכשב ומייאש, אבל הדמויות העגולות והכתיבה האירונית והמבריקה שלה מצליחות להפוך גם אותו לפנינה שלא מומלץ להחמיץ"
אריאל שנבל, מקור ראשון
|
|