|
ביקורות וקישורים
הגדולה של הרומן היא שאין בו ניסיון הרואי לתאר אנושיות גדולה מהחיים בלב הנורא מכל. אין בו הבלטה של "ניצחון האנושיות" כשם שאין בו הבלטה של "זוועות המוות". והרי, איזה מין ניצחון יכול בכלל "להיחגג" בשעה שדברים כאלה מתרחשים מסביב?
ובכל זאת מצליח הרומן - ברגישות, בעדינות - להנכיח גם את ה"מסביב" הזה... הוא מצליח להאיר משהו נוסף בתוך הסיפור הגדול - אירופה של מלחמת העולם השנייה - מבלי להיות העתק דהוי של המוני הסיפורים שאנו מכירים. הוא דוחס לתוכו בכישרון רב סיפור המתעלה על 155 העמודים שלו.
גיא ארליך, הארץ, מוסף ספרים, 21.3.14
»
לכתבה המלאה
""הייתה זו שנת 42'" הוא ספר עדין וכואב ומרגש במיוחד... לא מדובר בסיפורים קטנים בעלי חן של מיניאטורות, אלא בגרגירי חיים שהתנפצו. שרידי התכונות האנושיות מנסים להדביק פירור לפירור. חיים שאחרי המוות הרגשי... גם אופן הכתיבה של הספר נגזר מאופיו. משפטים קצרים, קצובים, קצביים, חירומיים, נקיים מכל פאתוס ומכל הטפה, חצובים ממבטם של חפויי הראש, מחוסרי היכולת להביט במראה כולו."
יאיר גרבוז, ידיעות אחרונות, 11.10.13
"רומן דחוס, חמקמק, מקורי ונוגע ללב,
המצייר את ההיסטוריה כאמן הריגול של כולנו."
ג'ון לה קארה
"שום תמצית לא תוכל להעביר את האור הקורן מהיצירה הזאת, את הקסם שהיא מפעילה על הקורא... אחד מאותם רומנים נדירים שאתה רוצה לקרוא שוב ברגע שהגעת לסוף."
הגרדיאן
"הרומן הזה הוא כמו בובה רוסית יוצאת מן הכלל: סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור... אמונתה של ביילסקי בכוחם הגואל של אמנות ומוזיקה, של אהבה וידידות, אמת ויופי מהדהדת לכל אורכו, וכך גם אמונתה ביכולת האנושית להירפא ולהתחדש."
האובזרוור
|
|