חיפוש ספר
גודל אות גדול יותר גודל אות גדול  גודל אות רגיל
  » כל הספרים
  » ספרות מקור
  » ספרות מתורגמת
  » עיון
  » מסעות
  » שירה
  » אוכל
  » ילדים
  » אמנות
  » כל הסופרים
  » סופרים ישראלים
  » סופרים מתורגמים
  » על הסדרה
  » ספרי הסדרה
  » סופרי הסדרה
 

המשקיף, קרקוב
אדוני מאשים אותנו בהרס כישרונות ספרותיים. "את השתילים הרכים הללו" – אנו קוראים – "יש לטפח בזהירות ולא, כפי שאתם נוהגים, למתוח ביקורת על פגמיהם ועל אי-יכולתם לתת אפילו פרי בוסר." איננו נמנים עם התומכים בחממת השתילים הספרותית. שתילים צריכים לגדול באקלים טבעי ולהתאים את עצמם לתנאיו מבעוד מועד. לפעמים נדמה לשתיל קטן שיהיה לעץ אלון, אבל אנחנו רואים שזה סתם עשב. אפילו הטיפול המסור ביותר לא יעשה ממנו אלון.

מובן שלפעמים אנחנו עלולים לטעות באבחנה. אבל הרי איננו אוסרים על השתילים הללו לגדול, איננו עוקרים אותם על שורשיהם. הם יכולים להמשיך לצמוח כדי שמתישהו יעידו על טעותנו. נודה במפלתנו בהתלהבות.

חוץ מזה, אילוּ קרא אדוני את הטור שלנו ברוח טובה יותר, ודאי היה מבחין שברגע שאנחנו מגלים משהו ראוי לשבח, אנחנו משתדלים להבליט את הדבר. והעובדה שהשבחים מועטים יחסית, זו כבר לא אשמתנו. כישרון ספרותי אינו חזון נפרץ.

ה. י. רוֹזְ'ניצָה
לעיתים קרובות קורה שעורכי ה"דואר" מקבלים מכתבי איום. מכתבים אלה נשמעים פחות או יותר כך: אני מבקש לומר לי אם הטקסטים שלי שווים משהו, כי אם לא – אגמור עם זה מייד, אקרע, אזרוק, אפרד ממחשבות התהילה, ליבי יישבר, אפקפק בערכי, אתמוטט, אתחיל לשתות, לא אמצא עוד טעם בחיי, וכו' וכו'. או-אז העורך לא יודע מה לעשות. משום שכל מה שיש באפשרותו לכתוב – הכול נעשה מאיים.

יכתוב שהשירים או הפרוזה רעים – והטרגדיה הגדולה מוכנה ומזומנת. יכתוב שהם טובים – והמחבר ייתקף טירוף בשל כישוריו (והיו דברים מעולם). אחדים דורשים תשובה מיידית, כי דברים נוראים עלולים לקרות. אפילו לחשוב קצת הם לא נותנים.

הארי, שְצֶ'צ'ין
אדוני הכין רשימה ארוכה של סופרים שעורכים ומוציאים לאור לא עמדו כלל, בתחילת הדרך, על כישרונם ולימים הצטערו והתביישו מאוד. קלטנו את הרמז מייד. את הפיליטונים קראנו בענווה הנגזרת מן האפשרות שנטעה. הם אינם אקטואליים, אבל זה עוד כלום. הם לבטח ייכללו ב"כל כתבי", אם אדוני יכתוב משהו מסוג 'פרעה' או 'בובה'. (מיצירותיו הנודעות של בּוֹלֶסְלַב פְּרוּס (1847–1912), מגדולי הסופרים הפולנים.)

ה. צ. (ט?), סְלוֹמְניקי
אנחנו מבקשים – מה-זה-מבקשים: מפצירים – מה-זה-מפצירים: פשוט מתחננים – לשלוח אלינו יצירות שכתובות בצורה קריאה. בינתיים ממשיכים להגיע – אולי לפי מידתו של אדון תומאס מאן היקר – כתבי-יד בכתב זעיר וצפוף, עם כתמי דיו וחתימה מסולסלת. בנוסף לכך, בתשובותינו איננו יכולים לענות באותו מטבע, שכן אשפי אמנות הדפוס עוד לא המציאו אותיות לא קריאות. כשזה יקרה, ניגש להערכת היצירות.

ברברה ד., בּיטוֹם
לא רק כתבי-יד הם לפעמים בלתי קריאים, גם נייר שהודפס במכונה. גבִרתי שלחה, כך נראה, את ההעתק העשירי במניין. רחמנות, עיניים אי אפשר לקנות, אפילו לא במטבע זר. בתחילה חשבנו שגברתי הכניסה למעטפה תפריט של מסעדה. כי בחדרי האוכל השיתופיים שלנו העותקים הקריאים נודדים על-פי-רוב להנהלת החשבונות, והיותר גרועים אל ידיו הרועדות של הלקוח.

אֶ. ט., לוּבּלין
אנחנו קוראים וקוראים, מתבוססים בדפים מוכתמים ושחורים ממחיקות, ופתאום מנצנצת בנו המחשבה: למה לא נחוש סופסוף אכזבה? לאחרים מותר ולנו לא? למה עלינו לרצות לקרוא את הדברים, כשהכול מעיד על כך שלמחבר אפילו לא התחשק להעתיק לנקי? ברור שאיננו חייבים לרצות. מכל מיני סיבות: כי יורד גשם, כי גֶניה טיפשה, כי הברך כואבת לנו, כי לאָלָה יש חתול, כי משפחת קובלסקי הזאת יודעת לחיות, כי איש לא מזמין אותנו לסרט, כי הזמן חולף, כי משעמם, וסוף העולם, גם הוא עתיד להתרחש מתישהו. אחר-כך אנחנו רוכנים שוב בהכנעה מעל לטקסט, כדי לקרוא עד הסוף איכשהו. אבל לענות? באמת שאין על מה.

קריסט. י., סֶנְדְז'ישוּב
גברת חביבה, רעיונות אנחנו לא קונים ולא מוכרים. אנחנו גם לא מתווכים בקנייה או במכירה. רק פעם אחת, מטוּב ליבנו וללא תמורה, ניסינו להציע למכר שלנו רעיון לסיפור – על סוחר שפוצץ את עצמו. אולם המכר חשב שהרעיון פומפוזי מדי והודיע שאי אפשר לעשות מזה כלום. מאז אנחנו נרתעים.

ס-ו., לֶסבּוֹס
והרי אלה קטעים, פראגמנטים, פיסות! איך אנחנו יכולים להחליט מה ערכם של שירים אלה כשלאחד חסרה ההתחלה, לאחר סוף ופה ושם נשמטו שורות מסוימות? אנו תמהים שגברתי, מורה במקצועה, מגלה יחס נונשלנטי כל-כך ליצירותיה. אנו מבקשים לשוב ולשלוח את השירים לאחר בחינה מדוקדקת שלהם וביצוע ההשלמות הנחוצות.

ו. ש., לונדון
חבל שלפני שהתחיל במלאכת הכתיבה של הטרגדיה הזאת אדוני לא הכיר טוב יותר את היחסים השוררים בדנמרק הפיאודלית. למרבה הצער, אדוני ויתר על הסבירות לטובת הסנסציה. דוגמה מובהקת לכך היא רוחו של האב, שבלי ההסתה המפורשת שלה כל העלילונת המדממת הזאת לא הייתה מתרחשת.

בתור מטריאליסטים אנחנו בדעה שרוחות רפאים לעולם אינן דוברות אמת. לכן איננו יכולים להאמין במזימה המתוכננת בעולמות שמעבר, ואנחנו עוקבים בחמלה אחרי התהפוכות הנובעות ממנה. היינו מייעצים לאדוני לקרוא יותר, לצאת יותר לשטח, לכתוב פחות ולשאול רק שאלות שאפשר לענות עליהן.


 

הספר: דואר ספרותי
המחברת:
ויסלבה שימבורסקה

Poczta literacka
by Wislawa Szymborska

תרגום מפולנית: רפי ויכרט
מהדורה ראשונה, דצמ' 2014
מספר עמודים: 168

פורמט: 13.5X21 ס"מ
כריכה: רכה
התמונה על העטיפה:
אנדז'יי דודז'ינסקי
עיצוב העטיפה:
תמיר להב-רדלמסר

מחיר מומלץ: 79 ₪
מסת"ב 978-965-560-014-8
דאנאקוד: 497-1193


שתפו ספר זה עם החברים