חיפוש ספר
גודל אות גדול יותר גודל אות גדול  גודל אות רגיל
  » כל הספרים
  » ספרות מקור
  » ספרות מתורגמת
  » עיון
  » מסעות
  » שירה
  » אוכל
  » ילדים
  » אמנות
  » כל הסופרים
  » סופרים ישראלים
  » סופרים מתורגמים
  » על הסדרה
  » ספרי הסדרה
  » סופרי הסדרה
 

אחרית-דבר: תיאטרון של משורר

התיאטרון שהאריך ימים היה תמיד
תיאטרון של משוררים...
פ. ג. לורקה

א
יצירתו של לורקה - השירית והדרמטית כאחד - היא ביטוי מורכב לא רק לתולדות חייו של המחבר ולבעיה אישית, אלא גם לרקע החברתי התרבותי והפוליטי, ולהלכי המחשבה, הזרמים האמנותיים וסגנונות היצירה של זמנו. לפיכך דיון במחזותיו מחייב התייחסות לכל הגורמים הללו. התמטיקה החוזרת בווריאציות שונות - אהבה לא ממומשת או נכזבת, עקרוּת, חלוף הזמן המוליך אל הכיליון - אם להזכיר כמה מנושאיו המובהקים של המשורר - נובעת בלי ספק מהבעיה האישית: ההתעמתות עם ההומוסקסואליות שלו על כל המשתמע ממנה. בדרך הטבע נתפסת מיניותו על רקע התרבות שחי בה: החינוך הדתי שנולד אל תוכו, ערכי החברה ומושגי זמנו לגבי מין ומיגדר. אך כל אלה לא היו מעוררי עניין רחב ומגוון כל-כך בתרבויות שונות זו מזו, עניין ההולך ומתרחב עם השנים, אלמלא התעלתה יצירתו מעל האישי, המקומי והחולף, בכוח שפתו האמנותית וכשרון היוצר המיוחד שלו.

חייו הקצרים של לורקה נחלקים לתקופות שונות אך ברורות. עשר השנים הראשונות (1908-1898) עברו עליו באזור הכפרי ליד גרנדה, עובדה העתידה להשפיע השפעה מכרעת על אישיותו ועל יצירתו. תחילה התגוררה המשפחה בפוּאֶנטֶה ואקֶרוֹס, כפר הולדתו, שם היה אביו חקלאי מצליח ואמיד, והוא עצמו ניזון מיפי הטבע והחי של האזור. במלאת לו תשע עברה המשפחה לכפר הסמוך, אֶסְקֶרוֹסָה (לאחר מכן - ואלדֶרוּבְּיוֹ), במרחק שלושה מילין מכפר הולדתו. שם שהתה המשפחה שנתיים ולשם עתידה הייתה לחזור לחודשי הקיץ בשנים שתבואנה. בנוסף על השפעת הטבע על התפתחותו נודעה השפעה מרכזית עליו למשרתי המשפחה ולהווי העממי - השיח, הזמר, הווי החגים והטקסים - העתידים להיות חלק בלתי נפרד מיצירתו. בגיל שמונה קיבל לורקה מתנה רבת-משמעות מהוריו: תיאטרון בובות שבאמצעותו שעשע את המשרתים והילדים בכפר.

תקופה מכריעה שנייה החלה עם מעבר המשפחה לגרנדה - באותם הימים עיר פרובינציאלית של כ-75,000 תושבים. לורקה למד בבית-ספר כנסייתי, אבל תחומי העניין האמיתיים שלו היו שונים: הוא הוקסם ממראות העיר ההיסטורית, נופיה וגניה, חומותיה וארמונותיה, שהתרבויות הרבות שעברו בה - הרומית, המוסלמית, הנוצרית, הצוענית - הותירו בה את רישומן וברבות הימים שימשו לו מקור השראה בלתי נדלה. בו בזמן, בהדרכתו של מורה למוזיקה מיוחד במינו, אנטוניו סֶגוּרָה מֶסָה, החל לורקה לפתח את כשרונותיו המוזיקליים, ובמיוחד את כשרונו כפסנתרן, ואלה תרמו תרומה מכרעת לאופי המוזיקלי המובהק של שפתו השירית. מורים אחדים באוניברסיטה של גרנדה תרמו אף הם להרחבת הידע ותחומי העניין שלו, וכחבר בקבוצת אינטלקטואלים שנפגשו בקביעות בקפה אָלָמֶדָה, הוא נחשף לרעיונות חדשים מתסיסים.

בגיל תשע-עשרה החל לכתוב. השירים של אותה תקופה חושפים עיסוק בלתי-פוסק באהבה המינית, ומכתב חושפני במיוחד לחבר מרמז על מודעות לנטייתו ההומוסקסואלית ולבעיות שזו עתידה להציב בפניו בחברה צרת אופק, שמרנית וקתולית. תחושתו כחריג הגבירה בו את ההזדהות עם החריגים האחרים - המיעוטים של גרנדה וסביבתה: המוּרים, היהודים והצוענים, תושבי מערות הסַקְרוֹמוֹנְטֶה - כולם קורבנות רדיפה של מאות בשנים. מאותה סיבה נבעה, בין השאר, הזדהותו עם האשה הספרדית - ישות בלתי ממומשת ומדוכאה בחברה מאצ'ואיסטית ופטריארכלית.

עשר שנים לאחר שעברה המשפחה לגרנדה, עזב לורקה סוף-סוף את בית הוריו, ובסתיו 1919 נכנס למעונות הסטודנטים המפורסמים במדריד: הרֶסידֶנסייה דֶה אֶסטוּדיאנטֶס. הוא נרשם ללימודי משפטים, אך כמו בגרנדה גם כאן: תחומי העניין שלו לא היו אקדמיים, ובעיקר התמקדו בשירה ובתיאטרון - שני התחומים שהתעשרו מאוד מההשפעות התרבותיות והאמנותיות החדשות ששלטו באירופה, כגון הסימבוליזם והסוריאליזם, שהדיהם הגיעו לרסידנסיה באמצעות נציגים מפורסמים מכל תחומי התרבות האירופית.

המחזה הראשון של לורקה, 'כשפוֹ הרע של הפרפר', הושלם והועלה במדריד ב-1920. בתשע השנים הבאות כתב עוד ארבעה: 'הטרגיקומדיה של דון כריסטובל וסניוריטה רוסיטה', 'מריאנה פינדה', 'הסנדרלית המופלאה' ו'דוֹן פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו'. כן כתב באותה תקופה את קובצי השירים 'ספר השירים', 'שירי-זֶמר', 'שירי הזֶמר העמוק', 'סוויטות' ו'בלדות צועניות'. זה האחרון, שראה אור ב-1928, הביא ללורקה פירסום משמעותי.

עם זאת הוא שקע בדיכאון, שסיבותיו היו בין השאר תוצאה של קשריו ההומוסקסואליים וניתוק הקשר עם פסל צעיר בשם אֶמיליוֹ אָלַרדֶן, והתרחקותו מסלוודור דאלי, שהקשר עימו היה משמעותי ורב-השראה. לבסוף, בהשפעת משפחתו החליט לצאת לזמן-מה מספרד, וביוני 1929 הפליג בספינה לניו-יורק.

ניו-יורק של תקופת השפל לא הייתה מקום אידיאלי לאדם השרוי בדיכאון, מה גם שלורקה לא ידע מילה באנגלית ושג'ונגל הבטון המודרני היה רחוק שנות אור מגרנדה השלווה והפסטורלית. המפגש עם ניו-יורק היה בבחינת הלם: הוא תיעב את החומרנות וההמוניות שלה והזדהה עמוקות עם השחורים המדוכאים של הארלם, אם כי בה בעת התרשם עמוקות מן הארכיטקטורה וקצב חייה של העיר והפיק תועלת לא מבוטלת מחיי הלילה שלה ועולם הבמה הקלה והמוזיקה השחורה.

אשר ליצירתו - החוויה הניו-יורקית עזרה לו להתעמת עם הבעיות הרגשיות והמיניות שלו, והכשירה את הקרקע לשלוש יצירות מופת: קובץ השירים 'משורר בניו-יורק' (ראה אור רק ב-1940) ושני המחזות 'הקהל' (1930) ו'ככלות חמש שנים' (1931) - מחזות שאפתניים ביותר מבחינה טכנית וחושפניים ביותר מבחינה אישית.

לאחר שבילה כמעט ארבעה חודשים בקובה, שבה חש כבביתו, בסוף יוני 1930 חזר לורקה לספרד. שובו אירע בד בבד עם שינוי מהותי בפוליטיקה הספרדית וסימן אצלו פרץ יצירה אדיר. התמוטטות הדיקטטורה בת שבע השנים של מיגֶל פּרימוֹ דֶה ריבֶרה ב-1930 הובילה ב-1931 להקמת הרפובליקה השנייה ולעלייתה לשלטון של ממשלת שמאל, שמטרתה העיקרית הייתה לפתח את החינוך ולהציע לספרדים יותר חופש ממה שידעו אי-פעם. לורקה, לצד אדוּארדו אוּגַרְטֶה, הועמד בראש תיאטרון סטודנטים נייד שנודע בשם לָה בָּרָקָה, ואשר בין השנים 1932 ל-1936 שעשע וחינך את תושבי העיירות והכפרים ברחבי ספרד,

כשהוא מגיש להם את מיטב הרפרטואר של הדרמה הספרדית מהמאות ה-16 וה-17. אשר ליצירתו, בתוך תקופה של ארבע שנים הוא סיים את חתונת הדמים (1933),
ירמה (1934), 'דוניה רוסיטה הרווקה' (1935) ו'בית ברנרדה אלבה', וכן את המחזה בן המערכה האחת 'מחזה ללא שם' (1936). הוא היה למחזאי המפורסם ביותר בספרד, ובתחום השירה חיבר את הקינה הנודעת על לוחם השוורים איגנסיוֹ סנצֶ'ס מֶחיאס (1935) ואת הקובץ 'הדיוואן של תָמָרית' (הושלם ב-1934 אך לא ראה אור בימי חייו).

הצלחתו ופירסומו של לורקה הגיעו לשיאם בשעה שהמתח הפוליטי בספרד הלך וגבר. ב-1933 השמאל הובס על-ידי הימין, ושלוש השנים הבאות התאפיינו באי-שקט חברתי ושינויים בלתי פוסקים בקבינט, כמו גם בעליית הפאשיזם בספרד ובמדינות אחרות באירופה. נצחון השמאל בבחירות ב-1936 עוד הרע את המצב, בעוררו עימותים מרים ואלימים, וכך, ב-18 ביולי, הצבא בראשות הגנרל פראנקו קם על ממשלת מדריד במאמץ מתואם "להציל את ספרד מידי הקומוניסטים".

כעבור יומיים גרנדה נכבשה, וכוחות הימין, תומכי ההפיכה, החלו להתנקם במתנגדיהם הפוליטיים. לורקה, שתמיד הזדהה עם עמדות השמאל ונודע גם כהומוסקסואל, סומן כמטרה טובה לפגיעה. מפחד אנשי הימין הוא חיפש מקלט בביתו של משורר עמית, לוּאיס רוֹסאלֶס, אך נעצר שם ב-16 באוגוסט, הושב במעצר במשך יומיים נוספים ובלילה הוסע לוויסנאר, כפר במרחק חמישה מילין מגרנדה. עם שחר ה-18 או ה-19 באוגוסט הוא נורה מחוץ לכפר. גופתו לא נמצאה מעולם. ב-1939, בתום מלחמת האזרחים, הכריז משטר הרודנות של פראנקו כי לורקה מת באוגוסט 1936 "מפצעי מלחמה".

 

שם הספר: 8 מחזות
שם המחבר: פדריקו גרסיה לורקה

Obras Teatrales Tomo I
by Federico Garcia Lorca

תירגום מספרדית, הערות ואחרית-דבר: רנה ליטוין
מהדורה ראשונה, פב' 2007
מספר עמודים: 463
פורמט: 13.5X21 ס"מ
כריכה: רכה

על העטיפה: לורקה בן שמונה-עשרה. צלם אלמוני. ברקע: צעיר ומלח, איור מאת לורקה, בואנוס-איירס, 1934.
עיצוב: תמיר להב-רדלמסר

מחיר מומלץ: 89 ₪
מסת"ב 978-965-7120-89-7
דאנאקוד: 497-1096


שתפו ספר זה עם החברים