חיפוש ספר
גודל אות גדול יותר גודל אות גדול  גודל אות רגיל
  » כל הספרים
  » ספרות מקור
  » ספרות מתורגמת
  » עיון
  » מסעות
  » שירה
  » אוכל
  » ילדים
  » אמנות
  » כל הסופרים
  » סופרים ישראלים
  » סופרים מתורגמים
  » על הסדרה
  » ספרי הסדרה
  » סופרי הסדרה
 

דורית שלום, במובן מסוים נדמה לי שתמיד ידעתי. זה משהו שקשה להסביר, אבל אני זוכר שכילד התעוררו בי תחושות קשות: מה קורה איתי? ההרגשה הזאת נורמלית? יש עוד אנשים שמרגישים ככה? אני זוכר את עצמי, דוגמא, בן שלוש או ארבע, כל הילדים משחקים בחיילים ומפסלים בפימו דובוני איכפת-לי, ורק אני מפסל את השואה הארמנית וממציא לברבי מחלות סופניות. עד היום אני עוד יכול לשמוע את הילדים בגן, שרובם, אגב, לא זכו להגיע למיצוות, שרים לי: "כפיר הטמבל / כפיר הקוף / כפיר סרטן בעור התוף". הייתה זו תקופה קשה, ומיותר לציין שהייתי בודד ומבולבל מאוד.

רק כשהייתי בן שבע-עשרה הבנתי פתאום שאולי הדבר הזה שיש בי יכול, איך אומרים, לקחת אותי למקומות. זה קרה לגמרי במקרה. הייתי אז בחופש שאחרי י"א, קצת אחרי צו ראשון. חיפשתי עבודה לקיץ, כשיום אחד אני רואה מודעה בעיתון: "לעבודה מאתגרת דרושים צעירים לפני צבא. שעות גמישות פלוס רכב יתרון." אמרתי, יאללה, מה כבר יכול להיות. הכי גרוע עוד פעם אני אעוף על סוציומטרי, כמו שהיה במקדונלדס, בטלמרקטינג ובגיבוש לצוללות. הקיצר, אני מגיע לראיון, ועל ההתחלה אני מרגיש שיש פה משהו טוב. כפיר, הם עושים לי, בוא תספר לנו, נניח שהיית יכול לעשות כל דבר, מה היית בוחר לעשות? אז אני עושה להם: שלום. הם מסתכלים כזה אחד על השני, מסתכלים עלי, ואז אני עושה להם: סתם!!! פצחנו כולנו בצחוק גדול, וכבר הרגשתי שקניתי אותם בזה שפתחתי ככה בהומור.

טוב, כפיר, הם עושים לי, עכשיו ברצינות. תן לנו תכונה טובה שלך ותכונה רעה. אנא עארף, אני עושה להם, טובה נראה לי כשרוני בתחום של כתיבה יוצרת, ורעה, אדיש לסבל של הבריות. טוב, אני רואה אותם מתלחשים כזה, רושמים משהו, ואז הם עושים לי: כפיר, במסגרת התפקיד אתה עשוי להיתקל מפעם לפעם בשאלות אתיות קשות. עכשיו השלם: השואה הייתה... אז אני עושה להם: ואין מה לעשות. כפיר, הם עושים לי, אנחנו עוד צריכים לקבל על זה אישור מלמעלה, אבל אם לא יהיו תקלות בלתי צפויות, נדמה לנו שאפשר להגיד בביטחון שאתה הקב"ה הבא. מזל טוב, כפיר, או שמא נאמר, הקדוש-ברוך-הוא? אז אני עושה להם: אני מעדיף בכל זאת כפיר, אם אפשר. אז הם עושים לי: לא.
שלך,
אלוהים


דנית ורביבית,
איזה חמודות! איזה מדליק! בטח שאני אשה! לפעמים, דוגמא, אני הולכת קרב כריות, ולפעמים, דוגמא אחרת, נהיה לי רכבת בגרבונים. דו מי אה פאקינג פייבר. סתם, בשביל העניין האקדמי, הייתי מבקש שתסבירו לי אחת ולתמיד את המנגנון המשונה שבאמצעותו אתן מכניסות לכן דברים לראש. מה, הסתכלתן על השואה ואמרתן, פשש, ניכרת כאן פול אינטליגנציה רגשית? פגשתן את עוזי לנדאו והסקתן שאלוהים, ככל הנראה, ניחן בחוש אסתטי וברחם רגיש? אני מת מכן לפעמים. ומה שהכי הורס אותי זה שאתן באשכרה בטוחות שברגע שאתן הוגות את הקשקוש הזה אתן אוטומטית נהיות פמיניסטיות ובעלות מודעות חברתית. עם כל הכבוד, נדמה לי שאין הוכחה טובה מזו לכך שלנשים יש מערך לוגיקה בעייתי: אם אני אשה, אז למה לעזאזל אני דופק כל הזמן את הנשים? מה שאתן מתכוונות לומר בעצם זה שאני אשה כלבה, מחלואה, זונה וקנאית.

הלו? יש מישהו בבית? מזה אתן כל-כך מבסוטות? על זה כל הציחקוקים? חבובל'ה, אני גבר. אחלה גבר. עכשיו, דוגמא, אני מגרד בביצים.
שלכן,
אלוהים


אפי,
הזמן: בוקר שבת אביבי באמצע המאה שעברה. יושב לי בסחתיקו בגינה, כשלפתע אני שומע רחש בלתי מוכר. אני מרים את הראש, מסתכל מסביב ולא רואה שום דבר. טוב, אני אומר לעצמי, בטח שוב פעם חיה תועה ממשפחת החתוליים, דוגמא: פומה. הקיצר, אני ממשיך לקרוא כשפתאום אני שומע מאחורי: "בה!"

אני מסתובב בבהלה, ורואה מאחורי גבר - די קטן מבחינה פיזית אבל חופשי עם לוק של ערס, עומד, מסתכל עלי ומעשן סיגר. כן? מי אדוני? אני עושה לו, אז הוא עושה לי: נעים מאוד, היטלר. ישר הבנתי שנפלתי חזק, אבל ליתר ביטחון, בקטע שאתה יענו מסרב להאמין ועוד יש לך בלב את התקווה, שאלתי אותו: איזה היטלר? חשבתי אולי בן-דוד של היטלר הידוע, מענף של המשפחה שהתפתח בצורה טובה.

אז הוא עושה לי: היטלר-היטלר, היטלר מהשואה. ישר התחילו לרוץ לי בראש סרטים מטורפים: שבת, גבי בטיול בגליל, באשכרה אין פה נפש חיה. הבן-אדם יכול לגמור עלי, ונקסט תינג איי נואו זוללת אותי פומה תועה. מצד שני אמרתי לעצמי: לולו, תירגע. מה האינטרס שלו להרוג אותך? אתה לא יהודי, לא צועני, ועל הקטע עם אחאבי אין מצב שהוא יידע. תנשום עמוק ותתנהג בצורה רגילה.

בסוף אני עושה לו: אפשר להציע לך אולי משהו לשתות? לימונדה, דוגמא? אז הוא עושה לי: לא, תודה, שתיתי לפני שבאתי. הקיצר, היה כזה קטע של שתיקה מביכה, ובסוף אני עושה לו: אז מה, בן-אדם, היטלר, הא? שזה דבר די מפגר אולי להגיד, אבל הייתי בלחץ להחזיק אותו לא משועמם. ואז הוא מסתכל עלי, ועושה לי: תגיד, למה עשית אותי ככה? אז אני עושה לו: איך ככה? אז הוא עושה לי: ככה, רע. אז אני עושה לו: רע?! למישהו כאן יש דעה טובה על עצמו! בן-אדם, אתה באשכרה עשית את השואה! אז הוא עושה לי: אני עשיתי את השואה? אתה עשית את השואה! זה כבר ממש עיצבן אותי, אז אמרתי לו: מאמי, עם כל הכבוד, אני כולה עשיתי אותך. אז הוא עושה לי: נו, היינו הך. אז אמרתי לו: מה היינו הך? מה נהיה, קוראים לתינוק היטלר והוא אוטומטית נהיה פסיכופת? לא יכולת להתפתח אפעס בצורה רגילה?

אז הוא עושה לי: אתה יודע מה, בוא אני אשאל אותך שאלה. מה דעתך על השואה? אז אמרתי לו: מה זאת אומרת? חרא של דבר. אז הוא אומר לי: באמת? כי בזמנו נראית די אדיש. אז אמרתי לו את האמת: שהייתי בתקופה רעה, אחרי פרידה קשה, לגמרי אאוט, עם אפס אנרגיות ובטח-ובטח שלא היה בזין שלי פרויקטים בכזה סדר-גודל ענק. מן הון להון השיחה זרמה, ובסופו של דבר סיכמנו שחבל להתחיל עם אני אשם, אתה אשם, שקרה מה שקרה, וששנינו מאוד נשתדל בעתיד לשים לב שלא יקרה שוב כזה מין דבר, הוא באמצעות זה שהוא יישאר מת, ואני באמצעות זה שאחשוב פחות על בנות ואשתדל להיות יותר מרוכז.

בסוף, לפני שהלך, שאלתי אותו שוב אם ירצה אולי לשתות קר. הוא הביט בי, ובעיניו הדומעות הנץ חיוך קטן: "יש לך משהו דיאט?" שאל.
"בוודאי," אמרתי וכרכתי ידי סביב כתפו, "בוודאי."
שלך,
אלוהים


חמי,
אני אישית מאוד לא הומו. אני כל-כך לא הומו, שלפעמים אנשים אומרים לי: תגיד, אלוהים, אתה נראה כזה לא הומו, ממש, אחד האנשים הכי-הכי-הכי לא הומואים שראינו בחיים. למה זה? לא בא לך לפעמים להיות קצת הומו?

ואז אני אומר להם: לא. אני לא יכול להילחם בזה. כל הזמן בא לי על בנות. ממש-ממש בא לי על בנות, ממש מדליק אותי שיש להן, נו, ציצים, ואני כל הזמן חושב איך לעשות איתן מין. הנה, אני חושב על זה עכשיו: אוהו... אוהו... איזה יפה זה. והנה, דוגמא נוספת: אני, כשאני חושב על בנים: הו! הו! לא יפה בכלל!

עד כאן ראינו איך אני מאוד לא הומו, ואמרנו לעצמנו בלב: אלוהים מה זה לא הומו, ואם יום אחד נשמע שמועה כאילו אלוהים קצת הומו, נבין שזה ממש-ממש לא הגיוני.

עכשיו לגבי חוות-דעתי על הנושא הזה, שגיבשתי תוך כדי שהסתכלתי על לסביות באינטרנט והתגריתי מזה מאוד. עקרונית, אם מישהו רוצה להיות הומו, אין עם זה, לפי דעתי, שום בעיה ברמת העיקרון. כל אחד והקטע שלו. ואם מישהו מה שעושה לו את זה מכל הדברים בעולם זה דווקא להניח יד על חזה חלק, מוצק, שרירי אבל לא באופן מוגזם, עם חתימת שיער דקה, פלומתית, המסתלסלת לה כפיתיון... לחפון ישבן שהוא כמו פלא, נערי, חמקמק, שובבי וזקור... לשקוע בשפתיים שטעמו קרבות ויזע, רגבים של עפר, רימונים ושוחות, שוחקות, כאניגמה, בין בתולין ובין עוז... אז שיבושם לו ספציפית. למה לא.

לסיכום: הומוסקסואליות - נושא שאינו מוכר לי, אולם לאנשים שהינם כן הומואים הוא יכול להיות מתאים מאוד.
שלך,
אלוהים


אלדד,
איך שאתם מרוכזים בעצמכם, פשוט לא להאמין. אתם באשכרה חושבים שבריאת העולם הייתה איזה מין גליק גדול, קו-פרשת-מים, נקודת אל-חזור, שאחריה פשוט כבר לא הייתי אותו אלוהים. אז תן לי לספר לך סיפור קטן, שיחזיר דברים לפרופורציה, ויעשה לכולכם להרגיש נעים מאוד. ובכן, הזמן: תשס"ג ומשהו שנים אגו, המקום: שֶה-זכריה, בית-קפה פופולרי/פיק-אפ-בר שכונתי. אני שותה לי בסבבה, כשפתאום אני קולט על הבר בחורה, מה זה בחורה, שאלוהים יעזור לכולנו וייתן לנו כוח להמשיך. מחליפים מבטים, עניינים, אחרי חמש דקות עושה לי: אתה אלוהים, נכון? אז אני עושה לה: כן. אז היא עושה לי: אני סיגלית.

הקיצר, מתחילים לדבר, ואני קולט שהבחורה אַמָה, שכזה דבר לא ראיתי בחיים. אמה-אמה, אבל ציצים כמו פרחים, ואני, יש לזכור, מאוד-מאוד צעיר ומאוד-מאוד חרמני. הקיצר, הלכנו אליה הביתה, עשינו מה שעשינו, הלכתי מבסוט הביתה, וכל העניין לגמרי פרח מזכרוני. תשעה חודשים אחרי זה היא מופיעה לי בדלת עם איזה יצור שעיר, מה זה קוף, נראה כמו שילוב בין עכברוש וסרדין. אז אני עושה לה: תגידי לי, מה זה הדבר המכוער הזה? עושה לי: אתה לא מזהה את הטורסו הצמוק והפלומה הקוצנית? זה עולם, פרי ליל אהבתנו הייחודי! חשבתי שאני מת. אמרתי לה: תקשיבי, מותק, אני ממש, אבל ממש לא מתאים לי קטע כזה. אני עכשיו מאוד חזק בקריירה, יש לי הרבה מאוד תחביבים, דוגמא: פימו, והדבר האחרון שמתאים לי זה לפתוח פה פעוטון לצלופחים. קצת נעלבה, אבל נרגעה כשסגרנו על המזונות המופקעים.

לסיכום, בריאת העולם, שאותו אגב אני מבקר מדי שבת שנייה ולפעמים גם בחגים, הותירה עלי רושם שולי. שאלות נוספות אודה אם תפנו לאמכם הנעל, סיגלית.
שלך
אלוהים


רובי שלום,
רבים סבורים בטעות שרק משום שלא ניתן לראות אותי בעין בלתי מזוינת ניתן להריק, להמחיט ולהפליץ עלי בקשת, משל הייתי אחרון היבחושים מוכי הכלבת, שערה ברקטומו של גר או לשלשת יונים מצורעות. השם ייקום דמו? למה לא. שהשם גם יכין לכם קפה על הדרך? מה עם הי"ח, השם יעשה לי חוקן? כאילו, הלו? למה מי מת (מלבד האדם הספציפי)? אף אחד, אבל אף אחד, לא יגיד לי לא מתי ולא איך לנקום.

קחו למשל את רבין. איך שמת עושה לי: תשמע, קיבלתי הי"ד, ומה שהייתי מעוניין זה שריפה בחווה של אריק שרון. אז עשיתי לו, תקשיב לי טוב. אתה, מה שיש לך באופציות זה ככה: הפרה המשוגעת, מנהרת הכותל או דץ ודצה באירוויזיון. אז הוא עושה לי, פחחח! מה קשור אלי בכלל? אז אמרתי לו: אה, אדוני, זה מה יש, ואם לא מוצא חן בעיניך, אתה מוזמן בבקשה לגשת לסוף התור. אז הוא עושה לי, טוב, תביא הפרה המשוגעת.

דוגמאות נוספות: אפי איתם (נוקם: בן גוריון), ה-11 בספטמבר (זוהר)
והתסרוקות באייטיז (עגנון).
שלך,
אלוהים

 

שם הספר:
שאלות קשות לאללה: אתם שואלים - אלוהים משיב
שם המחברת: נעה ידלין

איורים: בתיה קולטון
עורך: אלי הירש
מהדורה ראשונה, נוב' 2005
מספר עמודים: 135
פורמט: 19X17 ס"מ
כריכה: קשה
על העטיפה:
איור מאת בתיה קולטון
עיצוב העטיפה והספר: תמיר להב-רדלמסר

מחיר מומלץ: 69 ₪
מסת"ב 965-7120-63-2
דאנאקוד: 497-1072


שתפו ספר זה עם החברים